החשיבות של מיתוג העסק והנראות שלו הם חלק בכמה בעל העסק משקיע בו. 

וזה מתבטא בכמות הלקוחות שפונים לאותו עסק.

לקוחות באופן לא מודע מתחברים לעסק עם נראות טובה שמעביר מסר ברור ופשוט.

חומר למחשבה לשבת.

 האם הקריקטורות שבשנתיים אחרונים הפכו לטרנד להשתמש כלוגו ניתן להתייחס עליהם כלוגו?

בטח רובכם אם לא כולכם שמתם לב בשבשנתיים אחרונות יש מגמה להשתמש כלוגו של העסק קריקטורה של בעל העסק.

האמת שמאוד קשה להתייחס אליהם כלוגואים.

נכון שזה יפה, זה שונה, אבל עדיין זה ילדותי, ולא מראה על עסק רציני שמשקיע בו וחשוב לו הנראות.

אף אחד לא אומר שאסור להשתמש, אבל אם באמת רוצים שהעסק יהיה במדרגה מסויימת אל תשתמשו בקריקטורה כלוגו.

סה"כ המלצה.

הסבר קצר על דפוס והדפסה.

 

יש הרבה סוגי הדפסה: דיגיטלי (דיו, לייזר, פלוטר), אופסט, בלט, משי, סובלימציה, פלקסו, צילינדר, רוטציה, שקע, תלת מיימד, סקודיקס (נוזלית), אבן (ליתוגרפיה), עץ....

לא אסביר כרגע כל סוג כי זה להכנס לעולם גדול מיידי.

אני רוצה כרגע לעשות סדר בקשר לדפוס הדיגיטל ואופסט שהם הכי מתאימות ונפוצות אצל בעלי עסקים עצמאיים.

דפוס דיגיטל- מדפיסים במדפסת גדולה (שדומה למדפסת ביתית אבל הגודל פה קובע).

פה ניתן להדפיס כמויות קטנות.

כשמדברים על כמות קטנה הסרגל זז מיחידה בודדת עד למשהו כמו 5000 עותקים פלוס-מינוס.

ומשתמשים בצבעים CMYK שהם צבעים שמורכבים מ-4 צבעים: סיאן-מגנטה-צהוב-שחור.

פה אין אפשרות להדפיס זהב, כסף או ברונזה כי הם לא צבעים קיימים.

דפוס אופסט- מדפיסים במכונות מיוחדות עם גלופות וצבעים שמרכיבים לפי כמויות מדוייקות של צבעים.

הכמויות הם לפי רשימה של צבעי פנטון. וההדפסה אמורה לצאת 1:1 לפי הצבע שנבחר.

הכמויות שמדפיסים פה הם גדולות, בגלל זה משתמשים בגלופות.

גלופות הן פלטות שהוכנו במיוחד ללקוח וניתנות לשימוש בכמות סבבי הדפסות.

פה ניתן להדפיס זהב, כסף או ברונזה.

 

מקווה שעשיתי לכם קצת סדר בהבדלי שני הסוגים אלו של דפוס.

כמויות קטנות- דפוס דיגיטלי

כמויות גדולות – דפוס אופסט.